האם נהג מחפרון שנמלט מהמחפרון עקב שריפה שפרצה בשדה ונכווה קשות – ניתן להכיר בו כנפגע בתאונת דרכים?
נהג מחפרון עבד בשדה כאשר לפתע פרצה שריפה בשדה פתוח.
רוח הביאה את השריפה אל האזור בו עבד התובע.
השריפה החלה אוחזת בחלקי המחפרון.
התובע הצליח למלט עצמו מהמחפרון דרך החלון האחורי ונכווה קשות.
המחפרון, שהיה מבוטח בביטוח חובה, נשרף.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה
מאחר והתאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע, היא הוכרה כ"תאונת עבודה".
לתובע נקבעה נכות בשיעור של 5% כנכות נפשית; 10% נכות נוירולוגית; 20% נכות בגין הצלקות.
האם מדובר גם בתאונת דרכים?
חברת הביטוח התנערה מהאירוע וטענה כי לא מדובר בתאונת דרכים מאחר ואין קשר סיבתי עובדתי בין השימוש ברכב לבין התאונה והנזק וזאת מאחר שהתובע היה נפגע מהשריפה שאחזה בשדה "גם אם היה עובד בניקוי השטח באופן ידני ולא בעזרת המחפרון.
בית המשפט לא קיבל טענה זו וקבע כי מדובר בתאונת דרכים!
בפועל התובע נהג במחפרון, בין היתר, לצורך ניקוי קני הסוף ועיבוד השטח החקלאי.
במקרה שלפנינו יש קשר סיבתי עובדתי בין עבודתו של התובע בתוך המחפרון, בתוך השדה שנשרף, לבין הנזק שנגרם לו עת השריפה אחזה במחפרון.
"היחס בין השימוש ברכב לבין הנזק אינו מקרי, ואלמלא השימוש ברכב למטרת תחבורה לא היה נגרם למשיבים הנזק".
אם התובע לא היה עובד במחפרון בשדה הוא לא היה נפגע.
גם לעניין הקשר הסיבתי המשפטי – הרכב לא היווה זירה בלבד להתרחשות.
מבחן הייעוד התחבורתי הוא קונקרטי והוא נבחן באספקלריה של הנסיבות הספציפיות של השימוש.
מדובר במתחם הצפיות ובמסגרת הייעוד התחבורתי.
פריצת האש בשדה הקוצים, על אף שלא נגרמה מהרכיב של המחפרון עצמו, אינה זרה לשדה הקוצים והגם מדובר באירוע חריג, מדובר בסיכון הנובע מהמקום עצמו וחלק מפעולות התובע היו למנוע אותם סיכונים, הגם שאין חולק כי הפעולות אותן ביצע לא הן שהביאו לפרוץ האש.
בית המשפט קיבל גם הנכות שנגרמה מהטראומה ולא רק את הכווית!
לעניין זה של קשר סיבתי, בית המשפט לא מצא מקום לערוך אבחנה בין חלק מהנזק שנגרם לתובע במחפרון (הכוויות בפנים) וחלק בעת יציאתו ממנו (הכוויות בידיים), ואבחנה בין הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה משריפתו בשדה או מכך שנכלא למשך זמן כלשהו במחפרון ללא יכולת יציאה.
האם רשיון הנהיגה של התובע נשלל?
חברת הביטוח טענה כי הנהג נהג בשלילה מאחר והוטל עליו מיגבלה לפיה התובע אינו רשאי לקבל, לחדש ולהחזיק רישיון נהיגה.
לנוכח האמור, ומשחלפה תקופה של למעלה משנתיים מהטלת הגבלה זו, הרי שרישיון הנהיגה של התובע פקע, כמו פקיעה מחמת אי תשלום אגרה (כשזו היתה למעלה משנתיים עובר לתאונה), משכך נשלל הכיסוי הביטוחי בהעדר רשיון נהיגה, ולא קמה על הנתבעת החובה לפצות בגין התאונה.
בית המשפט לא קיבל את הטענה הזו.
מאחר ובהגבלה נקבעה הגבלה "מלקבל/לחדש רישיון נהיגה".
המילה "מהחזיק" אינה מוזכרת בהחלטה זו.
מכאן, שלא היתה מניעה על החזקת רישיון הנהיגה הקיים, אלא רק על חידושו או מקבלתו.
גם הסיפא לסעיף הרלבנטי מתייחס לפקיעת רשיון הנהיגה רק אם הוטלה הגבלה על החזקת רישיון הנהיגה, וכזו כאמור לא הוטלה, ממילא לא פקע רשיון הנהיגה.
בנוסף, גם בהליך התעבורתי, שהתקיים מאוחר יותר, אז הופקד רישיונו של התובע בבית המשפט, לא צויינה כל הגבלה על החזקת רישיון הנהיגה.
זאת ועוד כי לא הוכחה הידיעה בפועל של התובע על ההגבלה, ככל שהיתה.
