נפילה ממשאית דלק בזמן תדלוק – תאונת דרכים? יש פיצוי?

נהג מיכלית דלק (מובילית) החליק ונפל על גבו מגובה תוך עבודתו - האם יוכר האירוע כתאונת דרכים?

האם נפילה ממובילית דלק בסיום תדלוק נחשבת כתאונת דרכים?

האם הנהג התובע זכאי לפיצוי?

התובע הגיע לתחנת דלק על מנת שיוכל לתדלק את המובילית עליה נסע כדי להמשיך את יום העבודה כמתוכנן.

כדי לתדלק מובילית צריך לטפס על החלק האחורי של המובילית, לפתוח את תא התדלוק ואז לטפס פעם נוספת כדי לסגור אותו. לאחר שסיים התובע לתדלק, הוא עלה על החלק האחורי של המובילית כדי לסגור את תא התדלוק, ואז התובע נפל על גבו ונפצע.

האם מדובר ב”תאונת דרכים” עפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואז התובע זכאי לפיצוי?

ההגדרה הבסיסית של “תאונת דרכים” היא:

מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה“.

המונח “שימוש ברכב מנועי” בהגדרה הבסיסית מוגדר כך:

נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד“.

התובע טען כי האירוע נשוא התובענה מהווה “שימוש ברכב מנועי”, בהתאם לחלופה של “כניסה לתוכו או ירידה ממנו” (להלן- עליה וירידה מהרכב), או בהתאם לחלופה של “טיפול דרך, או תיקון דרך ברכב”.

בית המשפט בחן את שתי הטענות ההלו וקבע כי אכן מדובר ב”תאונת דרכים”

כידוע ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, על הדיבר “שימוש ברכב מנועי”, הייתה בעבר הגדרה רחבה, ובעקבות תיקון 8 לחוק משנת 1990 (שבא לאחר שניתן פסק הדין בעניין ע”א 358/83 שולמן נ’ ציון, פד”י מ”ב (2), 844 שהרחיב את תחולת החוק), שנקב ברשימה סגורה של שימושים מוכרים, מגמת חקיקת התיקון לחוק הייתה בכיוון צמצום מצודתו של החוק.

בית המשפט בעניין רע”א 9136/17 וע”א 9139/17 פלוני ומגדל נ’ פלוני איילון ואח’ [פורסם בנבו], 4.3.18 (להלן עניין- פלוני ומגדל), ציין כי על אף מטרת החוק לצמצם את תחולת ההגדרה, בתי המשפט בפסיקות השונות המשיכו להכיר בשימושי לוואי כבאים בגדר המונח “שימוש”, ובכך למעשה פירשו את המונח “שימוש” בדרך רחבה.

בית המשפט הפנה למספר פסקי דין, אשר הכירו באירועים כ”תאונת דרכים”, על אף שהתובע היה מחוץ לרכב, כגון:

ת.א (שלום ירושלים) 12558/02 בן משה נ’ אי.איי.גי’ [פורסם בנבו],

10.7.05, שם הוכרה תביעתה של תובעת שיצאה מרכבה לאמוד נזק שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים, וכאשר באה לשוב לרכבה, בכדי להוציא רישיונות ולהחליף פרטים, נפגעה מרכב חולף,

או במקרה של ת.א (שלום ירושלים) 3735/05 מזרחי נ’ פרץ [פורסם בנבו], 29.7.07, שם התובע ירד מרכבו לאחר שהתנגש בגדר הפרדה, ביקש לאמוד את ניזקו, התקשר למשטרה ואז נפגע מרכב חולף.  

ואולם פסיקת בית המשפט העליון בעניין פלוני ומגדל, ביקשה “לעצור” מגמה זו.

כב’ הש’ יעל וילנר בעניין פלוני ומגדל (כב’ הש’ עמית החזיק בעמדה שונה- ועל כך להלן) ראתה בפסק הדין בעניין רע”א 9084/05 אגד נ’ ינטל [פורסם בנבו], 29.10.07 (להלן- עניין ינטל) כפסק דין חשוב במגמת הצמצום של תחולת החוק, שכן נקבע בעניין ינטל, שאין לכלול שימושי לוואי שאינם מנויים בסעיף 1 לחוק, ולהכלילם בהגדרת “שימוש ברכב מנועי”.

בנדון בעניין ינטל, התובע ביצע סריקה ביטחונית באוטובוס שלו, סריקה המחוייבת על פי דין. התובע טיפס במהלך סריקה זו על מדרגה בתוך האוטובוס כדי להגיע למדפים העליונים, ובעת שירד, מעד ונפגע בברכו. בבית משפט השלום נקבע כי סריקה ביטחונית, לא נכללת בחלופות השונות של “שימוש ברכב מנועי”. הסריקה היא חובה עצמאית, שאין לה כל קשר לשימוש התחבורתי ברכב. בבית המשפט המחוזי התוצאה התהפכה. בבית המשפט המחוזי נקבע כי סריקה ביטחונית היא חלק מהליך הנסיעה, ואשר אילולי הסריקה לא יכולה להתבצע נסיעה. נקבע במחוזי כי הסריקה הביטחונית היא חלק מהדיבר “נסיעה ברכב” ולא חלק מ”כניסה” או “טיפול דרך”.   

בבית המשפט העליון שונתה שוב תוצאת פסק הדין

נקבע כי:   

“אין לקבל מבחן טכני של נוכחות ברכב לצורך קביעה שמתקיים “שימוש ברכב” מסוג “נסיעה”.

זוהי פרשנות שיש בה הרחבה שאינה מתבקשת מלשון החוק, ומנוגדת לתכליתו של תיקון מס’ 8.

כאמור לעיל, הקירבה בהשתלשלות העובדתית, כמו גם קיום החובה בדין, לא מחייבים ולא מצדיקים התמזגות של הפעולה (שלפי תקנות התעבורה מבוצעת ‘לפני הנסיעה’) עם ה”נסיעה” עצמה.”

ואולם גם לאחר פסק הדין בעניין ינטל, התקבלו תביעות, על אף שהפעולה שנעשתה ובגינה התרחש הנזק, הייתה פעולת לוואי שלא מנויה ברשימה של הגדרת “שימוש ברכב מנועי”.

כך לדוגמא:

בעניין ת.א (רמלה) 4761/05 לביא נ’ מנורה [פורסם בנבו], 4.2.08 (להלן- עניין לביא.

נסיבות פסק דין זה דומות לענייננו.

פסק דין זה מזכיר מפורשות את עניין ינטל) נסע התובע עם מיכלית דלק ובה מטען של סולר, לצורך פריקתו ביעד אחר.

בשלב מסויים עלה התובע על המיכלית בכדי לבדוק את חמשת תאי מיכל הדלק ולסגור אותם במידת הצורך, לקראת הנסיעה ליעד הבא.

בסיום הבדיקה וכשרצה להמשיך בנסיעה, החליק בעת הירידה מהסולם.

בית המשפט קבע כי סגירת תאי הסולר לאחר פריקת המשאית, מהווה חלק אינטגרלי ומתחייב מהמטרה התעבורתית של המשך הנסיעה, גם אם אין המדובר בפעולה פיזית המתחייבת להפעלת הרכב עצמו.

נסיעה עם תאי דלק פתוחים מסכנת את הציבור, ולכן יש צורך בסגירה בטרם הנסיעה.

בית המשפט הפנה לתקנות תעבורה שונות המחייבות את סגירת מכסי הרכב השונים, ומכאן הסיק כי לסגירת המכסים השונים יש תכלית תעבורתית (אשוב להלן לפסק דין זה).

לסיכום מגמת הפרשנות של הוראת סעיף 1 לחוק, נקבע בעניין פלוני ומגדל כי:

“פרשנות מצמצמת זו, לפיה אין עוד מקום לכלול בגדר המונח שימוש גם שימושי לוואי שאינם מנויים בהוראת סעיף 1 לחוק, היא הפרשנות המקובלת בפסיקת בתי המשפט בעת הזו, והיא אף עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם מובנו הפשוט, הטבעי והמקובל של המונח “שימוש” ברכב.”

בעניין 8744/18 מדינת ישראל נ’ פלוני, [פורסם בנבו], 12.5.19 (להלן- עניין פלוני) נקבע בעניין דיבר ה”נסיעה” כי הוא כולל שני תנאים: הראשון הפעולות אשר חיוניות במובן ה”פיסי” לביצועה של הנסיעה והשני הפעולות שהן חלק טיבעי ואינטגרלי מהנסיעה, כאשר הימנעות מפעולות אלו, תיצור חסם בתהליך הנסיעה.

בית המשפט נתן דוגמאות לפעולות אלו:

התנעת הרכב, שחרור הבלם, שילוב הילוך, וכיוצא באלה, הן פעולות חיוניות בפעולת ה”נסיעה”, לעומת זאת הליכה אל עבר הרכב לקראת הנסיעה, פתיחת שער מוסך, או הסרתו של מכשול מן הדרך על מנת לאפשר את המשך הנסיעה, הינן פעולות חיוניות לנסיעה, אך לא אינטגרליות לנסיעה, ולכן לא יחשבו כחלק מה”נסיעה”.

 

כניסה ויציאה מהרכב

 בעניין “כניסה ויציאה מהרכב”, הציע בית המשפט לאמץ מבחנים דומים מעניין ינטל כדלקמן:

“לפיכך, אני סבורה כי יש להוסיף למבחן הטכני האמור, הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, אף מבחן מהותי, במסגרתו אציע להחיל את שני התנאים המצטברים אשר נקבעו בעניין ינטל לגבי “נסיעה” ברכב, אף על פעולות ה”כניסה” לתוך רכב וה”ירידה” ממנו.

כלומר, ככל שהפעולה הנדונה אשר הביאה לקרות האירוע הנזיקי מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב – היינו, בין תחילתו של המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו (שאם לא כן, בכך מסתיים מסענו) – עלינו להמשיך ו”לחלץ” מבין הפעולות המבוצעות בגדר מתחם זה את אותן פעולות אשר חיוניות במובן ה”פיסי” לכניסה לרכב או לירידה ממנו, ומהוות חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה.

פעולות אלה, ואלה בלבד, תבואנה בגדר “כניסה” ו”ירידה” מהרכב, וממילא בגדר “שימוש ברכב מנועי” על-פי לשונו של חוק הפיצויים ותכליותיו”.

הנה כי כן, קבע בית המשפט כי המתחם שייכלל בחוק מתחיל בכניסה ובמגע הפיזי של התובע ברכב, ויסתיים עם הירידה מהרכב והתייצבות מחוץ לרכב.

הפעולות בתוך טווח הזה, יחשבו פעולות במתחם השימוש ברכב, והן  צריכות להיות חיוניות באופן פיזי לנסיעה ברכב, לכניסה לתוכו או לירידה ממנו, וגם להיות חלק טיבעי ואינטגרלי מהנסיעה ברכב, הכניסה לתוכו או הירידה ממנו.

כאמור כב’ הש’ וילנר בעניין פלוני ומגדל ובעניין פלוני קבעה כי בשלב ההתפתחותי של החוק, אנו מצויים במגמת צמצום של הדיבר “שימוש ברכב מנועי” שהתחילה בעניין ינטל. האם יש ללמוד מכך, גם למקרים אחרים, כגון לנדון שבפנינו, כי יש לתת פרשנות מצמצמת למקרי קצה?

נפילה ממשאית דלק - תאונת דרכים כן או לא?
נפילה ממשאית דלק – תאונת דרכים כן או לא?

פסקי הדין בעניין פלוני ומגדל ובעניין פלוני שבהם קבע בית המשפט כי תכלית תיקון 8 הינה לצמצמם את הדיבר “שימוש ברכב מנועי” הינם מקרים “קלים” יחסית להכרעה.

בעניין פלוני ומגדל התובע ביקש לרדת מאוטובוס, הנהג סירב לאפשר לו. התפתח עימות בין התובע והנהג, במהלך עימות זה פתח התובע את דלת האוטובוס, ירד מהאוטובוס, והתייצב באופן מלא מחוץ לאוטובוס, היינו השלים את ירידתו מהאוטובוס, והחל לרוץ בכביש, כעבור כשניה הוא נפגע מרכב חולף.

מכיוון שהוא השלים את הירידה מהאוטובוס והתייצב מחוץ לאוטובוס, על אף שנפגע מהרכב החולף כעבור שניה, נקבע כי התובע נחשב הולך רגל ולא “משתמש” באוטובוס, ולכן רק הרכב החולף צריך לפצות את התובע.

בעניין פלוני התובע הגיע לנתב”ג בכדי לטוס לחו”ל, הוא החנה את רכבו, יצא ממושב הנהג וניגש לפתוח את הדלת האחורית, בכדי להוציא מטען אישי שהיה מונח על מושב זה, בשלב זה נסגרה דלת המושב האחורי על ידו של התובע. מכיוון שהתובע התייצב מחוץ לרכב, הרי שהוא היה מחוץ למתחם השימוש ברכב.  

כך ששני פסקי דין אלו, אכן יכולים לאמץ פרשנות מצמצמת, כי הנדון שבהם מתאים לפרשנות מצמצמת.

מהפרט אל הכלל

סקירת הפסיקה מורה כי אכן ישנה מגמה לצמצם את הגדרת המונח “שימוש”, ולהוציא ממנו מקרים שהתרחשו מחוץ לרכב, עת אין קשר בין הנפגע לבין הרכב (ינטל, עניין פלוני ומגדל ועניין פלוני).

שימושי לוואי לנסיעה, גם כן הוחרגו.

יחד עם זאת, לא כל פעולה שהתרחשה מחוץ לרכב, תוחרג מהגדרת החוק.

נקבע כי יש לבחון האם הפעולה הנבדקת חיונית לנסיעה והיא גם חלק אינטגרלי שלה.

בעניין אלמישיאלי, נכון היה בית המשפט להכיר בקשירת מטען אישי לרכב לבל ייפול “פעולת לוואי חיונית” לרכיבה על אופנוע.

יש צורך כי הנזק שאירע יהיה במסגרת הסיכון שיצר השימוש ברכב (רע”א 4620/04 דלק נ’ איילון, [פורסם בנבו] פס”ד מיום 30.8.04 ). 

כניסה ויציאה מהמשאית ונפילה בירידה מטיפוס על המשאית תוך כדי עבודה - תאונת דרכים?
כניסה ויציאה מהמשאית ונפילה בירידה מטיפוס על המשאית תוך כדי עבודה – תאונת דרכים?

 

התובע שנפל מהמובילית נפל בעודו על המשאית שמטרתו להמשיך את הנסיעה ולכן זה נחשב כתאונת דרכים!

התובע ביצע שלל פעולות שנועדו לגרום לכך שניתן יהיה לעשות שימוש ברכב למטרות תחבורה.

התובע תדלק את רכבו.

הפעולה האחרונה בטרם נפצע התובע הייתה עליה על המשאית, לשם סגירת תא הדלת, התובע נפל בעודו על המשאית.

תכלית העליה הייתה לצורך המשך הנסיעה, היינו מטרה תעבורתית. סגירת תא הדלק הוא חיוני להתחלת הנסיעה.

בעניין פלוני ומגדל ובעניין פלוני נדחתה התביעה מכיוון שהתובע לא היה בקשר פיזי עם הרכב, הוא “התייצב” באופן מלא מחוץ לרכב, כך שהוא יצא “ממתחם” השימוש ברכב. בנדון שבפנינו התובע נפל בעודו על המשאית, ובדרכו על המשאית לבצע פעולה שנועדה להפעלת המשאית ונסיעתה, סגירת תא הדלק לקראת נסיעה, כך שהוא נמצא עדיין בתום “מתחם” השימוש.

המדובר בפעולת לוואי חיונית לשם הנסיעה, ואינטגרלית לנסיעה (אי אפשר לנסוע בלי דלק. ואי אפשר לנסוע עם מכסה תא דלק פתוח).  

בעניין לביא לעיל הפנה בית המשפט לתקנות שונות בתקנות התעבורה, תשכ”א- 1961, המחייבות נהג לבצע פעולות שונות לשם זהירות ובטיחות הנסיעה.

כך, תקנה 79 (ב) אוסרת על נוהג ברכב לנסוע ברכבו אם דלתות הרכב אינן סגורות, ועליו לנקוט ב”כל שאר אמצעי הזהירות” להבטחת שלום הנוסעים. תקנה 155 אוסרת על אדם לנהוג ברכב, אם הוא מפריש, בין היתר, “חומר דלק”, במידה שיכולה לגרום הטרדה לעוברי דרך או לפגוע בבטיחות. תקנה 160 אוסרת להסיר את מכסה פתח מיכל הדלק, כל עוד הרכב פועל. תקנה 317 (א) לתקנות התעבורה קובעת כי מיכל דלק וכל חלק אחר ממערכת הדלק לא יבלטו מצידי הרכב. עוד מצויין כי מיכל הדלק (וכל חלק אחר ממערכת הדלק)  יהיה בנוי בצורה המבטיחה עמידה בפני תנודות, כך שתנועת הרכב לא תשפיע על יציבותו “ולא תגרום  לדליפת הדלק”.

סקירת תקנות אלו, מוכיחה כי לסגירת תא מיכל הדלק, יש משמעות תעבורתית ראשונה במעלה. המדובר בפעולה החיונית לנסיעה ולבטיחותה, גם אם היא לא חלק פיזי מההליך המיכני של הנסיעה.

התובע הוא נהג משאית שנפל על גבו ונפצע בעת טיפוס על המובילית כדי לסגור את תא התדלוק
התובע הוא נהג משאית שנפל על גבו ונפצע בעת טיפוס על המובילית כדי לסגור את תא התדלוק

פעולה זו שונה מפעולת הסריקה הביטחונית שנדונה בעניין ינטל, הפעולה הביטחונית בעניין ינטל, נועדה למלא חובה חוקית, שאינה חלק מההליך התעבורתי של הנסיעה, אלא דרישה חיצונית. בנדון שבפנינו סגירת תא מיכל הדלק, הוא חלק אינטגרלי של השימוש התעבורתי, גם אם לא של ההפעלה הפיזית של הפעולה המיכנית של הנהיגה. גם עצם מילוי הדלק, פעולה בה עסק התובע, וטרם הסתיימה, היא חלק מפעולה אינטגרלית של הנסיעה.

וגם (צויין בעניין לביא): סגירת מכסה המנוע היא לצורך הנסיעה עצמה, והיא תמיד תהיה קיימת, הסריקה הביטחונית בעניין ינטל, נועדה למצב של טרום נסיעה, והיא אינה קבועה כגון, במצבי רגיעה אין צורך בסריקה הביטחונית.

לסיכום:

ניתן לראות בפעולת סגירת מכסה תא הדלק, חלק מ”נסיעה ברכב” או אף לראות את העליה על המשאית לשם סגירת התא, חלק מ”כניסה לרכב” לצורך שימוש תעבורתי.

התובע נמצא בתוך המתחם של ה”שימוש ברכב מנועי”, בין הכניסה לרכב (הוא עמד פיזית על המובילית בטרם נפל) לקראת ביצוע פעולה חיונית ואינטגרלית לנסיעה, לבין היציאה מהרכב שטרם התרחשה, כך שהאירוע נשוא התובענה חוסה תחת כנפיו של החוק.

לסיום אציין כי המקרה שבפנינו שונה מאדם שממלא דלק בתחנת דלק, ובדרכו להוציא את המשאבה וכיו”ב מחליק בכתם שמן בתחנה או במפגע אחר, מכיוון שבמקרה זה, יש נתק מלא בינו ובין הרכב, מה שאין כן בנדון שבפנינו, התובע טיפס על הרכב ונפל בעודו מחובר פיזית לרכב (יעויין בסקירת הפסיקה שנדונה ע”י חברתי כב’ הש’ אורלי מור אל בעניין ת.א (ש’ ת”א) פלוני נ’ אפיקים [פורסם בנבו], 11.11.17, בנושא זה).  

בית המשפט פסק לו פיצוי בסך של 436,280 ₪

בצירוף שכ”ט עו”ד ואגרה.

השאר/י תגובה

אודות עו"ד שלהבת רובין

עו”ד שלהבת רובין מתמחה זה כ-20 שנים בייצוג ובייעוץ משפטי בתחום תביעות נזקי הגוף ופועלת למימוש זכויותיהם של נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית, תאונות תלמידים בבית הספר ומחוצה לו ותביעות חיילים ושוטרים במהלך השירות. כמו כן, מייצגת עו”ד רובין נפגעים כתוצאה ממקרי רשלנות שונים

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

קטעי וידאו אחרונים

הרשם לניוזלטר שלנו

אך ורק עדכונים חשובים, אנו מתחייבים לא לשלוח ספאם