עובד חברת כוח אדם נפל ונפצע בתאונת עבודה

נפילה קשה של עובד שהעוסק ע"י כ"א מגובה 5 מטרים, הובילה לפציעה קשה. מי יפצה אותו?

האם הפיצוי בגין פציעה של עובד חברת כ”א יחול עליה או על החברה בה קרתה התאונה עצמה?

מה היקף אחריותם של חברת כוח אדם ושל החברה בה הוּצב התובע לעבוד, לנזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו?

האם היא אחראית עליו משהוצב לעבוד במקום עבודה?

האם אחריות מקום העבודה על בטיחות העובד?

התובע נשלח על ידי חברת כח אדם לעבוד בחברה ייצור, כאשר החל לעבוד באותה חברה 3 שבועות קודם לכן בתפקיד של פועל ייצור.

עם קבלתו לעבודה אצל הנתבעת 2 עבר התובע 1 הדרכת בטיחות, כאשר במהלך עבודתו, התבקש התובע ע”י אחראי המשמרת במפעל להביא כלי עבודה הדרוש לתיקון תקלה שהתגלתה בפס הייצור ושהביאה להפסקת הייצור.

אחראי המשמרת הורה לתובע ללכת למקום שבו נמצא אותו כלי עבודה דרך גשרון מפלדה.

הגשרון שעליו נדרש התובע ללכת ממוקם בגובה של כ– 5 מטרים מעל רצפת המפעל, ומחבר בין אולם הייצור לבין אזור של תנורים, שם נמצא כלי העבודה אותו נדרש התובע להביא.

התובע מעולם לא הלך על הגשרון קודם לאירוע נושא כתב התביעה, ותוך כדי הליכתו על הגשרון, התובע נפל מעבר לגשרון ונחבל.

 

התובע נחבל באורח קשה

נפילה בעבודה בתור שכיר של חברת כוח אדם
נפילה בעבודה בתור שכיר של חברת כוח אדם

התובע פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים, אושפז במחלקה האורתופדית;

עבר ניתוח לקיבוע שברים בגב וברגל, וכעבור ארבעה ימי אשפוז הועבר לשיקום בבית חולים שיקומי, שם שהה שלושה חודשים.

לאחר מכן עבר ניתוח בהרדמה כללית להוצאת המסמר התוך לשדי בשוק שמאל, ואושפז התובע להוצאת הקיבוע המתכתי מעמוד השדרה.

 

על מי מוטלת האחריות לתאונה?

על חברת כוח אדם ששלחה את התובע אולי אולי על החברה לייצור?

 

מקרה זה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר בחן את נסיבות התאונה וקבע:

על החברה לייצור בהיותה “מעביד” של התובע היא נושאת בחובת זהירות מושגית כלפי התובע.

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הכירה הפסיקה בקיומם של סיכונים אפשריים שבגינם מוטלת על המעביד החובה לנקוט באמצעים על מנת למונעם:

 

מה הן החובות המוטלות על המעביד כלפי העובד?

נקודת המוצא היא שמעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו.

חובת זהירות של מעביד כלפי עובדו מחייבת אותו לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שעובד יוכל לבצע את עבודתו בצורה בטוחה,

ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות או יוצאות דופן.

חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטות עבודה בטוחות, אספקת חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, וכן דאגה לקיומן של שיטות עבודה בטוחות.

חובה נוספת המוטלת על המעביד היא החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים,

להדריך את עובדיו לגבי שיטות העבודה הבטוחות, ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה, הכל במטרה לאכוף את נהלי הבטיחות.

כמו כן, המעביד חייב להנחיל לעובדים נהלי עבודה ברורים לבטיחות וגהות.

הוא אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות;

“מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו”.

פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה, שהותקנו מכוחה, מתייחסות לאמצעי הבטיחות בהם על המעביד לנקוט;

מבטאות את החובה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים הקיימים בתחנות העבודה, ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם; בנוסף,

הן מטילות על המעביד את החובה לפקח שהעובד אכן ממלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו.

המעביד מחויב לקיים הדרכה על עבודה בגובה וכן למסור מידע על סיכונים והדרכה כיצד להתגונן מפניהם.

 

עובד שמטפס מעל גובה 2 מטרים

כאשר מעביד מורה לעובד לטפס על מקום שגובהו מעל שני מטרים מהרצפה, הוא צריך לצפות את הסכנה הכרוכה בעבודה שכזו.

משעסקינן בסכנה שניתן לצפותה מראש, על המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים למנוע או לצמצם את הסכנה הכרוכה בעבודה זו.

אין מחלוקת, כאמור, כי התובע נדרש לטפס על הגשרון, שגובהו מעל שני מטרים, וללכת עליו כדי להביא ציוד נדרש מקום אחר במפעל.

בנסיבות אלו, היה על החברה לייצור שהינה המעביד בפועל של התובע,  לצפות את הסכנה הכרוכה בהליכה על הגשרון האמור ועל כן, היא נושאת גם בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע.

משנקבע כי התובע נדרש לטפס על גשרון גבוה, הממוקם חמישה מטרים מעל פני הקרקע, וזאת מבלי שניתנה לו הדרכה על עבודה בגובה, כמתחייב על פי החוק, מבלי שסופקו לו אמצעי הבטיחות לעבודה בגובה, כמתחייב על פי החוק, מבלי שהותקן בגשרון מעקה בגובה שיכול למנוע נפילה ומבלי שהוכח כי החברה לייצור פעלה להסיר מפגעים מהגשרון, הוכח כי החברה לייצור הפרה את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליה. במצב דברים זה הוכח כי היא גם הפרה חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

 

אחריות חברת כח אדם

נתבעת 1 היא חברת כוח אדם, שהפנתה את התובע לעבודה אצל החברה לייצור ושילמה לו את שכרו.

באשר לאחריות חברת כוח האדם,  נתבעת זו שימשה, אף היא, מעביד של התובע.

בפסיקה נקבע, כי חברת כוח אדם המגייסת עובד לשורותיה ומבצעת לאחר מכן השמה שלו לעבודה אצל מזמין, חברת אחרת, אינה יכולה להשתחרר מחובות המוטלות על מעביד כלפי עובדו.

נפסק, כי על חברת כוח אדם לוודא, כי סביבת העבודה אצל המזמין היא בטוחה, וכי המזמין מקיים אחר נהלי וכללי בטיחות נאותים.

היקפה של חובת הזהירות יכול שישתנה בהתאם לנסיבות, וכך אם יש לחברת כוח אדם בלעדיות באספקת עובדים למזמין עליה להקפיד הקפדה יתרה – לוודא ולפקח בעצמה – כי המזמין שומר על הוראות הבטיחות בעבודה.

עוד נפסק, כי חברת כוח אדם השולחת עובד שאינו מיומן ואינו מתאים לתפקיד אליו יועד מפרה את חובת הזהירות שלה הן כלפי העובד הן כלפי המזמין.

יחד עם זאת, כאשר בוחנים את אחריותה הנזיקית של חברת כוח אדם לעובד אשר נשלח על ידה לעבוד במקום כלשהו יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. בין היתר יש לבדוק, את מידת השליטה והפיקוח שיש לחברה על העובד במקום עבודתו, את דרך התרחשות התאונה ואת התאמת העובד הספציפי לעבודה אותה נדרש לבצע והאם הייתה התרשלות בבחירת מקום העבודה אליו נשלח העובד.

בנסיבותיו של עניין זה, יש לקבוע, כי היא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כמעבידתו של התובע הגם שהיקף השליטה שלה על עבודתו של התובע  היה מצומצם בהרבה מהיקף השליטה של החברה בה עבד.

השליטה והפיקוח של החברה לייצור על עבודת התובע ותנאי סביבת עבודתו, היו משמעותיים יותר מאשר השליטה והפיקוח של חברת כ”א.

החברה לייצור היתה בעלת המקרקעין והמפעל בו אירעה התאונה והיא זו שנתנה את הוראות העבודה, לרבות ביום האירוע.

יש לחלק את האחריות בין הנתבעות 1 ו – 2 כדלקמן:

החברה לייצור תישא – 85% מהאחריות ואילו חברת כח האדם תישא ב- 15% מהאחריות לקרות האירוע.

אין לייחס לתובע אשם תורם

בנסיבותיו של עניין זה, אין לייחס לתובע אשם תורם כלשהו, מה גם שעל דרך הכלל לא בנקל יחייב בית המשפט עובד באשם תורם מקום בו הוכח, כי המעביד כשל בהפרת חובה חקוקה.

 

הכרה של הנפילה בתור תאונת עבודה

התאונה הוכרה כ”תאונת עבודה” והמוסד לביטוח לאומי קבע את נכותו הצמיתה בשיעור של 54% כאשר הפעיל את תקנה 15 ונכותו נקבעה על 82%.

התובע זכאי לקבל קצבה חודשית כאשר מלוא התשלומים מביטוח לאומי מגיע ל- 1.2 מיליון ש”ח.

 

מומחה בית משפט קבע את נכותו בשיעור של 48%.

 

בית המשפט פסק לו מעבר לפיצוי שמקבל מביטוח לאומי סך של 240,000 ש”ח

השאר/י תגובה

אודות עו"ד שלהבת רובין

עו”ד שלהבת רובין מתמחה זה כ-20 שנים בייצוג ובייעוץ משפטי בתחום תביעות נזקי הגוף ופועלת למימוש זכויותיהם של נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית, תאונות תלמידים בבית הספר ומחוצה לו ותביעות חיילים ושוטרים במהלך השירות. כמו כן, מייצגת עו”ד רובין נפגעים כתוצאה ממקרי רשלנות שונים

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

קטעי וידאו אחרונים

הרשם לניוזלטר שלנו

אך ורק עדכונים חשובים, אנו מתחייבים לא לשלוח ספאם