נפילה בקניון שנגרמה עקב דלתות הזזה שנסגרו – האם ישנה אחריות לקניון?
התובעת שסובלת מזה שנים ממחלת ניוון שרירים תורשתית, עת סיימה לערוך את קניותיה בחנות, הממוקמת בקניון בעיר רחובות וביקשה לצאת מהחנות, נפגעה היא מדלתות ההזזה האוטומטיות הממוקמות ביציאתה של החנות, שעה שאלו נסגרו עליה עת שחלפה דרכן והביאו לנפילתה על הרצפה ולחבלתה באופן קשה מאוד.
לטענת התובעת, שעה שביקשה כבר לצאת מהחנות, דלתות ההזזה האוטומטיות נסגרו עליה באופן פתאומי, במהירות ובעוצמה אשר הביאו לנפילתה על הרצפה ולחבלתה, תוך שהדלתות ממשיכות להיפתח ולהסגר אוטומטית אף בעודה מוטלת על הרצפה.
לטענתה, בביקורה בחנות הסתובבה ללא אמצעי עזר כלשהו, זאת כהרגלה בעת ההיא.
לשיטתה, עובר לתאונה התהלכה היא ללא אמצעי עזר קבוע במרחקים קצרים (עד כ- 100 מטר).
אך לעיתים רחוקות הסתייעה היא במקל/הליכון ובמרחקים גדולים בלבד – בכסא גלגלים.
גרסתן של הנתבעות
מנגד, טענו הנתבעות כי מעידתה של התובעת בחנות ארעה בשל חוסר יציבותה ו/או סיבה רפואית אחרת הקשורה בעברה הרפואי וללא כל קשר לדלתות ההזזה האוטומטיות.
לגרסתן, ראיה לכך היא כי עובר לאירוע הייתה התובעת מעורבת במקרי נפילה מרובים ואף נקבע ע"י הרופא המטפל בה כי הליכתה אינה יציבה וכי היא זקוקה היא לכיסא גלגלים, למעט בניידותה בבית.
עוד הוסיפו הנתבעות כי העובדה שלא נמצא כל לקוח אחר אשר נפגע מדלתות ההזזה במועד התאונה ואף לא כל לקוח אשר התלונן על בעיה כלשהי באלו, מחזקת אף היא את גרסתן.
בית המשפט נדרש לעניין
המקרה הגיעה לפתחו של בית המשפט אשר קבע כי כי על אף היות עדות התובעת בבחינת עדות יחידה של בעל דין לגבי נסיבות התאונה, הרי שיש לקבלה בהינתן אמינותה ועקביותה ובהעדר כל עדות סותרת ראויה.
אדרבא, עדות זו מקבלת "סיוע" מתיעוד רלבנטי המצוי בתיק ומצביע על גרסה עקבית והגיונית מצידה מרגע התאונה ובכלל זאת:
טופס ההודעה, מכתבי ההתראה הנ"ל, דו"ח מד"א וגליון חדר המיון מיום התאונה.
ניתן להניח, ובזהירות המתבקשת, כי מרבית האנשים לא יטרחו ויצליחו מיד ברגע חבלתם לפברק גרסה המקימה אחריות לגורם אחר תוך גילוי עקביות ואמינות.
לגבי טענת הנתבעות ולמעשה, לאפשרות המועלית על ידן ולפיה התובעת נפלה אך על רקע מחלתה ומצבה הרפואי, קבע בית המשפט כי נפילותיה של התובעת אינן בבחינת מציאות יומיומית או בקרוב לכך ובהעדר ראיה ממשית שתצדיק לבכר אפשרות זו, אין מקום לעשות בה שימוש סתם כך על מנת להדוף את גרסתה העקבית של התובעת לגבי מעורבות דלתות ההזזה והיותן הגורם שהפילה, גרסה שלא נסתרה בדרך כלשהי כאמור למרות האפשרות עקרונית להציג עדות סותרת, אם היתה.
מנגד הנתבעות לא הביאו כל ראיה ממשית המעידה על תקינות הדלת ו/או על ביצוע שוטף של בדיקות וטיפולי תחזוקה לזו.
בתצהירה טענה אמנם הגב' ממן כי חב' שפירא התקינה את הדלתות שנרכשו ממנה ואף תיחזקה אותן, אולם הצהרה זו לא נתמכה ולו בראיה מינימלית ראויה, שהיה מקום לצפות כי יוקפד לאתרה מיד עם היוודע דבר התאונה.
בית המשפט לא קבע אשם תורם לתובעת על אף מחלתה!
