תקיפה בחניון – מי אחראי? והאם יש פיצוי?

התובעת הותקפה בחניון, נזקקה לטיפול רפואי ונותרה לה נכות נפשית בעקבות התקיפה - מי יפצה?

האם בעלי חניון לחניה רכבים אחראיים על בטיחות עוברים ושבים בחניון?

 

האם הם אחראיים לשלם פיצויים על תקיפה שארעה בחניון?

 

התובעת הגיעה לתל אביב כדי לבלות והחנתה את רכבה באחד החניונים של "אחוזת החוף" בתל אביב.

התובעת בילתה כל הלילה ובשובה בבוקר לחניון כדי לקחת את מכוניתה, כאשר עמדה מול מכונת התשלום שבקומה (1-) וביקשה לשלם, אלמוני הגיח מאחוריה ותקף אותה.

התובעת נאבקה בו, תוך שהתוקף מכה אותה וגם מצליח לדקור אותה בסכין יפנית.

אזרח עובר-אורח ששמע את זעקותיה הגיע בריצה, הבריח את התוקף והזעיק אמבולנס אשר פינה את התובעת לטיפול בבית החולים.

 

לתובעת נותרה נכות נפשית בעקבות התקיפה.

התובעת תבעה גם את אחוזת החוף וגם את החברה המספקת לחניון שירותי אבטחה ושמירה. התובעת טענה כי שתיהן התרשלו כלפיה, באשר לא נקטו באמצעים סבירים כדי להבטיח את בטיחותם של המשתמשים בחניון ואת שלמות גופם.

בתוך כך, לא פיקחו על הנעשה בחניון, לא עקבו אחר מצלמות האבטחה הנמצאות במקום כדי למנוע כניסתם של חשודים, ובאירוע הספציפי של 'לילה לבן', אליו מגיעים בליינים רבים המבלים עד אור-הבוקר, חסכו בכוח אדם ובמספר השומרים, באופן שחשף אותה לסכנה מיותרת.

 

"אחוזת החוף" הכחישה את אחריותה לאירוע:

לדידה, מפעיל סביר של חניון אינו יכול להבטיח כי מקרה כזה שאירע, שהיה בלתי צפוי, לא יתרחש בחניון שהוא חניון הפתוח לציבור הרחב.

עם זאת, ככל שיש אחריות, הרי שיש להטילה לפתחה של רשת בטחון אשר התקשרה עמה בהסכם למתן שירותי שמירה ואבטחה, ואף התחייבה להיות אחראית לכל נזק שייגרם לגופו או לרכושו של אדם כתוצאה ממעשה או מחדל הקשורים בביצוע ההסכם.

תקיפה בחניון - הנתקפת פוצתה בסופו של דבר
תקיפה בחניון – הנתקפת פוצתה בסופו של דבר

החברה המספקת שירותי שמירה הכחישה אף היא את חבותה, וטענה כי היא אינה מספקת שירותי אבטחה לחניון אלא שרותי סדרנות בלבד ובדיקת מכוניות בכניסה לחניון, הכל בהתאם לדרישות ולהנחיות של בעלי החניון.

היא מדגישה כי מדובר בחניון הנותן שירותי חניה ושמירה בתשלום למכוניות, וכניסת הרכבים אליו והיציאה ממנו היא באמצעים אלקטרוניים. אשר לכניסת הולכי רגל, זו כניסה חופשית. בשעת ערב יש במקום סדרן אחד בלבד (שאינו חמוש) אשר מתפקד כ'בקר' שתפקידו לטפל בבעיות מנהלתיות, כתקלות במכונות התשלום.

לה, כחברה המספקת שירותי שמירה, אין כל אחריות לאירוע באשר פעלה באופן סביר ולא יכולה היתה לצפות שאירוע כזה יתרחש.

 

התביעה הגיעה לפתחו של בית המשפט אשר דן בטענות הצדדים:

האם החניון/אחוזת החוף אחראי כלפי התובעת?

מהפן המשפטי, הטלת אחריות על מפעיל החניון תלויה בהתגבשות יסודות עוולת הרשלנות שבסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין:

"רשלנות

  1. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

 

חובה כלפי כל אדם:

  1. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

 

קובע בית המשפט כי כדי שתוטל אחריות על נתבע מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות (הפרתה) ונזק שנגרם בגינה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); למודל שונה ראו לדוגמא ע"א 4486/11 פלוני נ' שרותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (2013)).

 

חובת הזהירות

חובת הזהירות, שני ראשים לה: המושגי והקונקרטי. חובת הזהירות המושגית בוחנת האם בהיבט העקרוני ובמנותק מהעובדות הספציפיות של המקרה, ראוי להכיר בחובה ביחס לסוג מזיקים, סוג ניזוקים, סוג פעילות וסוג הנזק.

 

חובת זהירות מושגית

נקבע לא אחת בפסיקה כי הבעלות והשליטה בעסק והפיקוח במקום יוצרים זיקה בין הבעלים בשטחו לבין סיכונים שונים במקרקעין, סיכונים שלעיתים אותו בעל עסק יכול למנוע, ולפיכך מוטלת עליו חובת זהירות מושגית.

(ועקנין, בעמ' 124-125; ע"א 1531/04  סידי נ' מלכה [פורסם בנבו] (2007) בפסקה 8).

 

חובת זהירות קונקרטית

במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, השאלה תהיה האם מפעיל חניון חב בחובת זהירות כלפי לקוח (משתמש בחניון) ביחס לנזק גוף שנגרם לאותו לקוח על ידי צד שלישי, בשל פעילות עבריינית של הצד השלישי.

התשובה לשאלה זו נגזרת ממבחן הצפיות אשר לו שני היבטים:

הבט טכני

האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המקרה את התרחשות הנזק. גם אם התשובה לכך היא בחיוב, עדיין יש לשאול שאלה נוספת, התלויה בשיקולי מדיניות.  

הבט נורמטיבי –

האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק קרי, האם לא קיימים שיקולי מדיניות השוללים את חובת הזהירות הקונקרטית. מרבים לצטט בהקשר זה את דבריו של כבוד השופט (כתוארו אז) ברק לפיהם :

 

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון" (ועקנין, בעמ' 126-127).

 

הדין אינו מחייב ברשלנות בגין סיכונים טבעיים ורגילים במסגרת פעילות אנושית מקובלת שיתרונותיה בצידה, אלא רק בגין סיכון בלתי סביר –

סיכון שהחברה רואה אותו בחומרה יתרה ודורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע אותו.

בתביעה שלנו מהפן הטכני;  מהעדויות שנשמעו לפני בית המשפט עלה כי פעילות עבריינית של צד שלישי בחניונים אינה זרה לאחוזת החוף.

מנהל החניון העיד כי מידי פעם יש בחניון פריצות.

לפי עדותו של מנהל חברת השמירה הרי שהיא סיפקה לחניון 3 סוגי עובדים:

בקר שנועד לעזור מרחוק בתקלות במכונות התשלום 24/7, בודקים ביטחוניים שתפקידם לבדוק מכוניות בכל אחת מהכניסות לחניון, וסדרנים שתפקידם לשמור שנהגים לא יחנו בחניות כפולות, ושישמרו מקומות לבעלי תפקיד מבית המשפט הסמוך.

הצבת בודק בטחוני היא בהתאם לדרישתה של המשטרה, אולם סדרנים הינם תקן עצמאי של החניון עצמו. ואכן, לא בכדי החניון נעזר בשירותי סדרנות במהלך פעילותה ביום.

יש להניח כי אלו מקטינים את הסיכוי לחיכוך בין הנהגים, לויכוחים, לאלימות מילולית ואף פיזית, ובלילה אחוזת החוף מציבה שומר שיפטרל במקום כדי למנוע נזק (לרכושה).

הצבתו של השומר היא גם יוזמה עצמאית של החניון, ואין דרישה של המשטרה לכך.

גם אם תאמרו שיכולתו של החניון לצפות נזק מצומצמת לפעילות עבריינית מסוג מסוים, כלפי רכוש, להבדיל מנזק לגופו של אדם, בהכרח יש לומר כי יכולה היתה לצפות, גם אם לא צפתה בפועל, פעילות עבריינית שתוצאתה נזקי גוף. פעילות עבריינית כשמה כן היא, היא אינה מבחינה בין רכוש לבין אדם, היא יכולה להתחיל כפעילות נגד רכוש אולם להתדרדר לאלימות והפעלת כוח כלפי אדם, אם אותו מאן דהוא 'יפריע' לעבריין במעשיו.

יודגש כי האפשרות לצפות פעילות עבריינית, גם אם היא פתאומית ומהירה, "עשויה לבוא בגדר מתחם הצפיות הסבירה של הנתבע העיסקי המחזיק במקרקעין שבהם התרחש המעשה".

ומכאן, שבהיבט של צפיות טכנית, כחלק מחובת הזהירות הקונקרטית, אחוזות החוף יכולה לצפות פעילות עבריינית בשטחה, כלפי רכוש (שלה ושל אחרים) או כלפי גופו של אדם.  

בפן השני של מבחן הצפיות, הפן הנורמטיבי, השאלה היא האם יש שיקולי מדיניות שבעטיים יש להימנע מהטלת אחריות, על אף קיומה של צפיות טכנית?

החניון הינו בבעלות עירונית, נותנת שירות חיוני, שירות חניה בתשלום, לציבור הרחב.

כל אלה יוצרים מצג ותחושה של בטחון, והתובעת יכולה היתה להניח כי החניון ינקוט באמצעים לשמירה  על בטחונה האישי.

אחוזות החוף היא חברה עירונית, נותנת שירות חיוני, שירות חניה בתשלום, לציבור הרחב (של תושבי העיר ותושבי ערים אחרות המגיעים לתל אביב ברכבם) בפריסה של כ- 60 חניונים ברחבי העיר אותם היא מנהלת.

חניון 'גולדה' בו עסקינן הוא חניון מקורה, מוסדר, רחב ידיים, שבכניסות הרכבים אליו נמצאים בודקים ביטחוניים. כל אלה יוצרים מצג ותחושה של בטחון, והתובעת יכולה היתה להניח כי אחוזת החוף תנקוט באמצעים לשמירה  על בטחונה האישי.

מאחר שאחוזות החוף מפעילה את המקום, ברי כי יש לה את יכולת שליטה ופיקוח, אך גם ניסיון וידע שנצבר אצלה במהלך השנים בניהול חניון זה ומפעילותה בחניונים אחרים –

היא יודעת היכן נקודות תורפה של החניון, היכן אותן כניסות להולכי רגל שאינן מאוישות, והעיקר – יש לה את היכולת לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע פשע בשטחה.

יודגש, הדרישה ממנה אינה למנוע לחלוטין מעשי עבריינות בשטחה, כי אם לנקוט בפעולות סבירות להבטחת שלומם של לקוחותיה בהתחשב בסיכון (ולעס, בעמ' 842, ועקנין בעמ' 131).

"החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת … ההנחה [היא] שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנוקטם בנסיבות העניין" (ע"א 4025/91  צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ(3) 784, 790 (1996)) [הדגשה אינה במקור]. 

אחוזות החוף לא הביאה נתונים כספיים בדבר עלות נקיטת אמצעי זהירות כלשהם.

ניתן היה להתקין מצלמות נוספות (ולא רק מעל עמדות תשלום) לרבות דמוי-מצלמה (כדי ליצור הרתעה);

להציב שילוט על קיומן של מצלמות אבטחה;

לגדר את הכניסות להולכי רגל;

להציב שומרים בכניסות אלו;

להתקין מערכות כריזה;

או להעסיק כוח אדם נוסף (בקרים, סדרנים ואף שומרים).

אמצעים אלו, כולם או חלקם, כלל לא נשקלו על ידי אחוזות החוף, באשר לדידה היא אינה חייבת לנקוט באמצעי זהירות כלשהם למניעת סכנה.

לעומת אמצעים אלו, שעל פניהם הם פשוטים ויעילים, ושאת עלותם ניתן לבזר, עומד סיכון הבלתי סביר של אירועים אלימים, לרכוש או לגוף, והחשש לביטחון האישי של לקוחות החניון, שהוא כזכור חניון ציבורי גדול, בלב העיר.

מנגד, נותרה תובעת אשר הפעילות העסקית מניבת הרווחים של אחוזות החוף היא זו שגרמה, גם אם לא במישרין, לנזק שאותו לכאורה עליה לספוג במלואו.

מאחר שאחוזת החוף אינה מנהלת חניון אחד, אלא יש לה מערך של כ – 60 חניונים, ברי כי יש לה את כוח האדם המיומן הדרוש או שביכולתה להעסיק כוח אדם מיומן כדי להוציא אל הפועל תכנית אבטחה מסודרת המתחשבת במיקומו, בגודלו, ובהיקף הפעילות של כל חניון ביחס לסכנות שיתכן שתהיינה בו, לרבות בימים לא שגרתיים בהם מתקיימים בעיר אירועים מיוחדים.

אין באמצעים הנוספים כדי לגרוע מזמנם של הנהגים באופן שבו ידירו רגליהם מכניסה לחניון (בפרט אם מדובר באמצעים טכנולוגיים), או כדי לפגוע בפרטיותם יתר על המידה לו תעשה בדיקה בכניסה לחניון. הצבת מאבטחים וביקורת על כניסת הולכי רגל הם אמצעים מקובלים אשר תושבי המדינה מורגלים בהם בכניסות לבתי עסק גדולים. רוצה לומר, כי גם השיקולים נגד חיובה של אחוזות החוף, אינם לצידה. 

לפיכך קבע בית המשפט כי תקיפה, סתם כך, ללא כל התגרות או אשם מצדו של נהג תמים החונה בחניון, אינה מסוג הפעילות שיש להשלים עמה כחלק מפעילות רגילה של חניה בחניון או כחלק מהפעלתו השוטפת של עסק מסוג חניון –  אדם הנכנס לחניון עירוני, גדול,  מוסדר, ובתשלום, אינו לוקח על עצמו את הסיכון שיותקף. זהו סיכון בלתי סביר, בר-צפיה, שהחברה דורשת שיינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע אותו.

ואין בשיקולי מדיניות כדי להקהות מחובת הזהירות של חניון כזה כלפי לקוח.

 

האם הופרה חובת הזהירות? 

חובתו של מזיק החב בחובת זהירות כאמור היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים, ויראו אותו כמי שהפר חובתו זו אם לא נקט בהם.

סבירות אמצעי הזהירות נקבעת לפי אמת מידה אובייקטיבית  אלא שאלו כלל לא נשקלו על ידי אחוזות החוף. זאת ועוד;

אותו לילה לא היה לילה רגיל מאחר שהעיר היתה מוצפת בבליינים לאורך כל הלילה. אמנם, לטענת חיי, ב'לילה לבן' החניונים אינם עמוסים ואין צורך בתגבור.

אך הדבר עומד בסתירה לדרישת אחוזות החוף לתגבר את כל החניונים (למעט החניון המדובר) בשני עובדים. כמו כן, התובעת העידה כי החניון היה מלא ובפועל גם חנתה בקומה (2-).

משמע החניון באותו הלילה היה בתפוסה שדומה יותר ל"יום" ולא "ללילה", כך שהשארת בקר אחד לתפעול בעיות במכונות התשלום, שומר מפטרל (שנועד לשמור על רכוש של החניון ולא על מבקריו/לקוחותיו) ובודק בטחוני שאינו רשאי לזוז מעמדתו  היא בבחינת מחדל מקל וחומר.

היקף כוח האדם שהיה אמור להיות שם באותו לילה צריך היה להיות לכל הפחות להיקף כוח האדם במהלך היום, הכולל סדרנים.

 

האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק

במסגרת תנאי אחרון זה להטלת אחריות בעוולת הרשלנות, יש לבחון האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. קרי, האם קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. הדרישה היא לקשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.

הנזק שהתרחש – נזק פיזי לגופו של אדם הוא אותו נזק שחובת הזהירות שהופרה על ידי אחוזות החוף ביקשה למנוע.

אמצעים טכנולוגיים ואחרים הניכרים לעין, נוכחות כוח אדם גדול יותר, אלה כאלה יכולים היו לייצר התרעה. סביר להניח כי העבריין היה שוקל האם לבצע תקיפה, מלכתחילה. ואם החליט לבצעה, יש להניח כי היה מתקשה להוציאה לפועל.

אגב, התוקף ברח מיד כשראה שמגיע אותו עובר אורח, ללמדך כי די היה בעצם נוכחותו של אדם נוסף כדי להרתיעו.

וכך, הסיכוי כי הנזק היה נמנע גדול יותר מהסיכוי שהוא היה מתרחש בכל מקרה (ועקנין, בעמ' 145). מכאן שיש זיקה עובדתית בין מחדליה של אחוזות החוף לבין הנזק שנגרם.

 

האם התוקף אינו זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי?

על אף טענה זו, אזי מקום שבו ההתערבות של גורם זר היא צפויה, אין בה כדי להביא לניתוק קשר סיבתי בין מעשה ההתרשלות לבין הנזק. כמו כן "גם מעשה פשע המבוצע על-ידי אחר שהוא בגדר גורם זר מתערב, לא יחשב כסיבה מכרעת לנזק הפוטר את הגורם המתרשל הראשון מן האחריות בנזיקין, אם נדרשת מן הגורם המתרשל הראשון חזות מראש של המעשה הזדוני, כאחת מן התוצאות האפשריות של המעשה או המחדל המהווים אם האשם של הגורם המתרשל הראשון" (ע"א 350/77 כיתן בע"מ נ' וייס, פ"ד לג(2) 787, 801-802 (1979)). 

 

לאור כל האמור קבע בית המשפט כי:

לאחוזת החוף כחברה עירונית המפעילה מערך חניונים ברחבי העיר, לרבות החניון המדובר, יש חובת זהירות כלפי המשתמשים בחניון.

היא יכולה היתה לצפות נזק גוף שייגרם ללקוח בשטחה כתוצאה מפעילות עבריינית, ויכולה היתה לנקוט באמצעי זהירות סבירים, פשוטים ויעילים, אשר יש להניח כי היה בהם כדי למנוע את התקיפה. היא לא נקטה בכל אמצעי שהוא, באשר לדידה אין עליה כל חובה לעשות כן.

בכך, אחוזות החוף הפרה את חובתה כלפי התובעת וכתוצאה נגרם לה נזק. אין בפתאומיות התקיפה או בכך שנעשה על ידי גורם זר כדי לשנות מהאמור. 

בית המשפט דחה את התביעה נגד החברה שסיפקה שרותי שמירה לאחוזת החוף, שכן קבע בית המשפט שחברה זו נשכרה לביצוע פעולות מסוימות, והיא עמדה בהתחייבויות אלה.

מה לה לאחוזת החוף שתלין על רשת בטחון אשר סיפקה עובדים (ששימשו בקר, בודק בטחוני, סדרן ושומר מפטרל) בהתאם להסכם, וכשמנהל מטעמה הוא זה שמנחה, מדריך ויוצק תוכן לתפקידם?

האחריות במקרה דנן, מראשיתה ועד סופה, היא של אחוזות החוף.

 

בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך של 131,600 ₪

בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות.

השאר/י תגובה

אודות עו"ד שלהבת רובין

עו"ד שלהבת רובין מתמחה זה כ-20 שנים בייצוג ובייעוץ משפטי בתחום תביעות נזקי הגוף ופועלת למימוש זכויותיהם של נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית, תאונות תלמידים בבית הספר ומחוצה לו ותביעות חיילים ושוטרים במהלך השירות. כמו כן, מייצגת עו"ד רובין נפגעים כתוצאה ממקרי רשלנות שונים

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

קטעי וידאו אחרונים

הרשם לניוזלטר שלנו

אך ורק עדכונים חשובים, אנו מתחייבים לא לשלוח ספאם