מי יפצה עובד שהרים ארגז של 30 ק"ג ונפגע בכתף?

עובד הרים ארז כבד במסגרת עבודתו ונפגע בכתף. האם יש פיצוי? מי יפצה? וכמה?

מי יפצה עובד שהרים ארגז של 30 ק"ג ונפגע בכתף?

התובע עבד כנהג העמסה וחלוקה בכל רחבי הארץ. העבודה התבצעה ברמפת העמסת סחורות. ליבת התפקיד כללה נשיאה של מטענים והעמסתם על גבי כלי רכב במטרה לשנעם לכל רחבי הארץ.

במסגרת זאת, סופק לתובע רכב מסחרי (טנדר סגור) לשם ביצוע עבודתו.

כחודש לאחר תחילת עבודתו, התבקש התובע לסייע לעובד אחד בנשיאת ארגז לאורך מספר מטרים, והעמסתו על גבי המשאית שבאמצעותה עבד.

תוך כדי הרמת הארגז, חש התובע כאב בחלק הקדמי של הזרוע השמאלית, שבהמשך התברר כקרע חלקי בשריר הביצפס במרפק שמאל.

 

מי אשם בתאונה?

פציעת כתף עקב הרמת ארגז במשקל כבד
פציעת כתף עקב הרמת ארגז במשקל כבד

 

לטענת התובע, המעסיקה שלו התרשלה בהנהגת שיטת עבודה לא בטוחה שגרמה לפציעתו.

לדבריו, משקלו של הארגז שנשא היה בין 20 ל-30 ק"ג, משקל שנשיאתו על-ידי אדם ללא ציוד ומכשור מתאימים היא מסוכנת ובלתי סבירה.

עוד טוען התובע כי הוא לא עבר כל הדרכה בנוגע לאמצעי הבטיחות הנדרשים או לסיכונים הכרוכים בעבודה ואף לא בנוגע לשימוש באמצעים מכניים להרמת משאות.

ממילא, טוען התובע, בנסיבות העניין לא ניתן היה לעשות שימוש באמצעים שכאלה לצורך הרמת הארגז.

התובע מוסיף וטוען כי טענת הנתבעת שלפיה הוא לא היה רשאי לסייע לחברו לוזובסקי במסגרת העבודה, נעדרת כל יסוד,

ומכל מקום כי לא היה בשטח כל גורם שניתן היה לבקש את אישורו או לקבל ממנו הנחיות בזמן אמת.

לטענת המעסיקה שלו – טוענת מנגד כי משקל הארגז שהורם לא עלה על 15 ק"ג, וממילא כי היה על התובע להרימו תוך שימוש באמצעים מכניים שסופקו לו.

לדבריה, עובר לתחילת עבודתו אצלה ידע התובע במה כרוכה העבודה ומה הסיכונים הנובעים ממנה, ולא העלה כל טענה בדבר מגבלה פיסית מצדו לעמוד בתנאיה.

עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע לא היה רשאי להעניק סיוע לחברו במסגרת עבודתו;

כי התנהלותו נבעה מרצון להרשים את מעסיקיו תוך חריגה מנהלים; ומכל מקום כי הענקת סיוע שכזה הייתה טעונה אישור של מנהלו.

בצד זה נטען כי התובע קיבל הדרכה ממצה בנוגע לאופן העבודה, נהלי הבטיחות והשימוש במכשירים המכניים,

וכי לכל אורך שעות היום נכח בשטח מנהלו, ועל התובע היה לפנות אליו לקבלת ייעוץ והנחייה.

 

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט אשר קבע:

המעביד צריך לתת הדרכה מתאימה לעובדיו

רכיב מרכזי באמצעי הזהירות שעל המעסיק לנקוט, עניינו במתן הדרכה נאותה לעובדים בנוגע לדרך ביצוע העבודה ולסיכונים הקיימים, לא כל שכן כשמדובר בעובדים המצויים בתחילת דרכם.

תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים) מטילות על המעסיק חובה נרחבת לנקוט אמצעים שיוודאו שהעובדים פועלים בתנאי בטיחות אופטימליים,

כשלעניין זה אין די בעצם הספקת אמצעי הגנה והדרכה, אלא על המעסיק לקיים פיקוח יעיל שיבטיח את מילוי ההנחיות ויישום הכללים.

 

על המעביד מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיו

אשר לחובת הזהירות המוטלת במישור הקונקרטי על מעסיק שעובדו עוסק בהרמת משקלים, בתי המשפט הכירו בכך שנשיאת משקלים גבוהים ללא אמצעי עזר מתאימים

וללא הדרכה נאותה בנוגע לשימוש בהם, עשויה לעלות כדי הפרה של חובת המעסיק לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה.

אמנם, החוק נעדר קביעה ברורה בדבר המשקל המרבי שניתן להרים באופן ידני.

סעיף 172 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע כי "השר רשאי להתקין תקנות הקובעות את המשקל המקסימלי של משאות שעובדים במפעלים או במקומות עבודה אחרים ירימו, יישאו או יניעו",

אך עד היום טרם נקבע משקל מרבי מותר ביחס לבגיר.

אף הפסיקה לא אסרה באופן קטגורי הרמה של משקלים גבוהים.

ואולם, בתי המשפט ביקשו בכל זאת להציב – גם אם באופן קזואיסטי, ותוך מעבר ממקרה למקרה, אמות מידה שישרטטו את סטנדרט ההתנהגות הסביר בתחום זה.

 

מהו המשקל הסביר?

מהפסיקה עולה, אפוא, כי נשיאת משקלים העומדים על 50 ק"ג, 30 ק"ג ואף 20 ק"ג לאדם ללא אמצעי עזר, עלולה להיחשב רשלנית.

מנגד, נשיאת משקל של 10 ק"ג לאדם תיחשב לרוב סבירה.

בית המשפט קבע כי שיטת העבודה שהונהגה חורגת מסטנדרט ההתנהגות הסביר.

 

במקרה זה עולה, כי שיטת העבודה שהונהגה חורגת מסטנדרט ההתנהגות הסביר.

אמנם, משעה שהיה בידי התובע לדעת מראש את משקלו של כל ארגז באמצעות מסמך הגט פס שקיבל, ומשעה שלטענתו, משקל הארגז עמד על 30-20 ק"ג;

 

האם יש אשם תורם לתובע?

פציעת כסף עקב הרמה של ארגזים כבדים
פציעת כסף עקב הרמה של ארגזים כבדים

מתי בכל זאת ייוחס לעובד אשם תורם? הדבר יקרה לרוב כשהעובד פועל באופן אוטונומי תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי, ונוטל על עצמו סיכון בלתי סביר,

מתעלם מסיכונים ודאיים, ומבצע עבודתו בדרך מסוכנת (עניין שטרן, פסקה 3).

כפי שקבע השופט הנדל בע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי, פסקה 15 [פורסם בנבו] (23.11.2017) –

פסיקת בתי המשפט מבחינה בין מקרים שבהם נוטל פועל סיכון בלתי מחושב וממשי, באופן חופשי, ואותו סיכון שהוא שגורם לנזק, לבין מקרים אחרים שבהם לא נקט מעביד אמצעי זהירות.

במקרים הראשונים מוטל על העובד אשם תורם, ואילו במקרים האחרונים האשם כולו מיוחס למזיק או למזיקים, גם לנוכח הפער בין העובד למעבידו, ויכולתו הרבה של המעביד למנוע את הנזק.

במקרה דנן:

אפשר שהיה על התובע לנקוט יתר זהירות בטרם ימהר להרים את הארגז בידיו, ובתוך כך לפנות למנהלו כדי לקבל ממנו הוראות והנחיות כיצד לפעול.

ואולם, בנסיבות של היעדר הדרכה מספקת בדבר אופי הסיכונים;

של אי קיומו של נוהל ברור בדבר שיטת עבודה – מתי באופן ידני ומתי תוך שימוש במכשור;

ושל אי קיום הדרכה לגבי אופן השימוש במכשור עצמו; ובמצב שבו דובר בשני עובדים חדשים שעבדו בתנאי מהירות ולחץ;

 

בית המשפט קבע כי אין לזקוף לחובת התובע אחריות לנזק שנגרם!

כמה פיצוי מגיע לתובע?

לתובע נקבעה נכות של 7.5%. התובע קיבל מביטוח לאומי סך של 103,000 ₪ ובנוסף לסכום זה פסק לו בית המשפט סך של 95,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

 

הדבר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

רוצים לדעת את מי לתבוע? מי אשם בתאונה?  וכמה פיצוי מגיע לכם?

צרו עימנו קשר!

השאר/י תגובה

אודות עו"ד שלהבת רובין

עו"ד שלהבת רובין מתמחה זה כ-20 שנים בייצוג ובייעוץ משפטי בתחום תביעות נזקי הגוף ופועלת למימוש זכויותיהם של נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רפואית, תאונות תלמידים בבית הספר ומחוצה לו ותביעות חיילים ושוטרים במהלך השירות. כמו כן, מייצגת עו"ד רובין נפגעים כתוצאה ממקרי רשלנות שונים

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

קטעי וידאו אחרונים

הרשם לניוזלטר שלנו

אך ורק עדכונים חשובים, אנו מתחייבים לא לשלוח ספאם