עובד שעבד מטעם צד ג' אשר לא שילם עבורו דמי ביטוח לאומי, ונפגע במהלך עבודתו, האם זו נחשבת "תאונת עבודה" והוא זכאי לקבל פיצוי מביטוח לאומי?
התובע טען כי בשעות הבוקר, אסף אותו צד ג' מנקודת איסוף ולקח אותו לעבודה בגן ילדים, שם ביצע עבודות ניקיון, צבע וסידורים לקראת פתיחת שנת הלימודים.
צד ג' ביקש מן התובע לצבוע את הקירות החיצוניים של הגן ולשם כך ביקש ממנו לגזום ענפי עצים שהפריעו לעבודה.
הוא צייד את התובע בדיסק חשמלי המיועד לעבודות בניין.
התובע עלה על סולם, הפעיל את הדיסק החשמלי והתחיל לגזום ענפים.
בשלב מסוים התחיל הדיסק לקרטע וכבה.
התובע התכופף כדי לבדוק אם הכבל מחובר בצורה נכונה, פתאום הדיסק הופעל בבת אחת, התובע איבד אחיזתו בו וניסה להסיט אותו מגופו ואז הדיסק פגע בכף ידו השמאלית.
התובע הובהל באמבולנס לבית חולים שם אובחן חתך עמוק ומרוטש באספק הדורסאלי של כף ידו השמאלית ושבר במסרק 1.
צד ג' הגיע לבית החולים, ביקר את התובע ושילם חלק מן ההוצאות של הטיפול הרפואי.
צד ג' איים על התובע שלא יגלה לאף אחד שהוא עבד אצלו.
כאשר הגיעה לבית החולים אשת התובע וצד ג' איים גם עליה.
על כך הגיש התובע תלונה למשטרה.
התובע הגיש תביעה לביטוח לאומי להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".
המוסד לביטוח לאומי הכחיש את התאונה וקבע כי התובע לא היה בגדר "עובד" של צד ג' ולכן אין להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".
התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה
התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לבית הדין לעבודה, כאשר הביטוח לאומי צרף את צד ג' כנתבע, שאם יתברר כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לצד ג', יש לאפשר לנתבע לחזור אל צד ג' בהתאם להוראות סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי ולחייבו לשלם את כל הגמלאות שהוא עשוי לשלם לתובע כתוצאה מהתאונה הנטענת.
כמו-כן, יהיה עליו לשלם את דמי הביטוח על פי חוק.
צד ג' טען כי לא התקיימו בינו לבין התובע יחסי עובד מעביד.
בית הדין האזורי לעבודה דן במקרה, שמע את עדויות הצדדים וקבע:
השאלה היא אם התובע עבד אצל צד ג' (או אצל גורם אחר) ביום התאונה, ואם הוא מבוטח בביטוח נפגעי עבודה כפי שהוגדר בסעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי?
בית הדין קבע כי הוכח שצד ג' העסיק בעבר את התובע, על אף פי שאין לו היתר לעבוד בישראל, ואף אין לו אישור כניסה.
הוא אסף את התובע בסמוך למגרש של חומרי בניין.
הוא שילם לו סכום גלובאלי בגין יום העבודה.
מדובר בהעסקה במשך ימים בודדים כאשר התקופה הכי ארוכה שבה העסיק את התובע הייתה של שבוע ימים (לפי עדות התובע עצמו).
באותה תקופה צד ג' לא היה עוסק מורשה ולכן, לא היה יכול לדווח על העסקת עובדים.
התאונה אכן התרחשה
התאונה אירעה בשטח הגן, עם דיסק חשמלי שהתובע הפעיל.
צד ג' נתן כספים לאשתו של התובע ואף שילם את חשבון בית החולים (ככל הנראה באופן חלקי).
התנהלות זו אינה מובנת אם הוא לא העסיק כלל את התובע ביום התאונה.
עולה כי צד ג' ידע כי הוא העסיק את התובע שלא כדין וחשש מההשלכות ולכן, הוא שילם עבור הוצאות האשפוז, וייתכן כי גם איים על התובע כדי שהוא לא יגיד לאף אחד שהוא העסיק אותו.
מאחר והתאונה אינה במחלוקת כי אז יש לקבוע כי התובע עבד ביום התאונה.
התאונה אירעה תוך כדי ועקב עבודת התובע, עת נפצע עם דיסק חשמלי בידו השמאלית.
מדובר בפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
מעמדו של התובע הוא של "עובד לשעה" כהגדרתו לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי:
"עובד לשעה" – עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים, למעט עובד כאמור שלמעשה נמשך הקשר שבעה ימים או יותר;"
התובע היה עובד לשעה לצורך משלוח יד של צד ג'.
